|
|
הספד לאמא ביום קבורתה - 50.1.2
הבת, טובה לשם עומדים אנחנו כאן מעל קברך מלאי צער ויגון על שהלכת מאיתנו, אמא, לאחר מחלה קשה. נגאלת מייסוריך בלילה שבין שישי לשבת בזרועות שני נכדיך האהובים, איתי ועידו. הם שמרו עליך בלילה והיו איתך ברגעי חסד אחרונים בהם נדם ליבך. היית בהכרה עד לרגעים האחרונים, צלולה ומבינה בדיוק מה קורה לך. ליווינו אותך בחודשים האחרונים בדרך הייסורים של תקווה וייאוש, דרך שלכולם היה ברור מה סופה ועם זאת ברגע האמת הפתיע את כולנו. רוצה אני כאן לספר את סיפור חייך שהחל באוקראינה בפאתי העיר אודסה למשפחה יהודית, משפחת פיצ'רסקי, שראתה בהשכלה ובהתקרבות לתאבות הרוסית את הפתרון לבעיה היהודית בבריה"מ. אך תהפוכות הגורל ורעידת האדמה של מלחמת העולם השנייה טלטלה את המשפחה ופיזרה אותה לכל עבר. הוריך ואחיך הצעיר נרצחו על ידי הגרמנים ואת, אחיך ואחותך הצלחתם לברוח מן התופת. היית אז לפני סיום לימודיך באוניברסיטה, בחוג לספרות רוסית, נערה צעירה ויפת מראה עם עיני תכלת וקול זמיר.את אבא, שהוא נצר למשפחה יהודית שורשית, מחסידות קרלין-סטולין, פגשת בתום המלחה בליטא, כשהוא חייל משוחרר מן הצבא האדום, מחלים מפציעה קשה שנפצע בקרב על יד העיר ריגה. ב- 0691 עליתם לארץ איתנו, הילדים, אחי ואני. המשפחה שהקמתם את ואבא, הפכה לשבט קטן שמונה היום שישה נכדים וארבעה נינים. הנכדים שלך היו האהבה הגדולה שלך והם החזירו לך אהבה. אך נדמה שאנחנו חבים לך חוב שלעולם לא נוכל להחזיר.
מצווה היא ביהדות לספר בשבחו של המת ולדבר בשבחך - זה הדבר הכי טבעי ונכון כי הייתה אדם מיוחד ואני מוקפת ברגע זה באנשים רבים שיעידו על כך. אציין רק שתי תכונות שלך: מסירות אין קץ ונתינה, כנראה שלאהבה ולנתינה אין גבולות ומגבלות, הייתה לך אהבה לכולם, אהבת לתת, אהבת לעזור וראית בכך חובה חשובה, לעולים שהגיעו להתגורר בשכונת מגוריך, לבן של השכנים שתיקו נקרע והוא פחת לחזור הביתה עם תיק קרוע - רצת לקנות לו תיק חדש וכמובן הוראות קבע בבנק לארגוני צדקה.
אמא, את עכשיו בעולם שכולו טוב, מלווים אנחנו אותך בדרכך האחרונה באיחולי אהבה ותקווה שתשמשי לנו מליץ יושר שם במרומים.
|